זוגיות בהורות

הצד שלה

את זוכרת כשאמרת לו כן ובדמיון שלך כבר ראית בית, שלושה ילדים וכלב - תמונה משפחתית מדויקת, כמו שחלמת.

ואז נולד הראשון, ואולי גם כבר הגיע השני, והתמונה ההיא רק הולכת ומתרחקת מהתמונה שאת חייה.

את סופרת את האכזבות ואת כל הפעמים שהבטיח.

אין לך כוח, את עייפה, אז עדיף לא לדבר ולא להגיד את מה שמפריע לך.

ואחרי אחר הצהריים עמוס עם הילדים אולי עדיף שרק ירדמו ותצללי לנטפליקס או לישון.

 

הצד שלו

אתה לא מכיר אותה ולא מכיר אותך ואתה לא יודע איך נקלעת לחיים האלה.

ואין לך כוח לריב איתה, אתה לא רוצה לשמוע את הביקורת, אז עדיף שתשאר על אש נמוכה

ולא תגיב, כי אם תגיב זה יסתיים בפיצוץ הרי, אז תשב בסלון ותצלול לחדשות או לישון.

 

הפנטזיה

זוכרים את החתונה? ואת ירח הדבש?

בדמיון ראיתם את הבית, שלושה ילדים וכלב, אולי חתול - תמונה משפחתית מדויקת למידותיכם. ודמיינתם איך תטיילו בטבע או איך תטוסו פעם בשנה לחול (התחתנתם לפני הקורונה לא?)

 

ואיך התמונה הזאת נראת היום?

 

הצד שלה

אתה כל הזמן בעבודה, אתה דופק את הילדים, כל הזמן עם הפלאפון בפרצוף, כמה זמן אתה בשירותים, לא אכפת לך ממני, אתה לא רואה אותי.

 

הצד שלו

זו את שלא רואה אותי, מי האישה הזאת שהפכת להיות? אין לי כוח לביקורת שלך, את לא מגבה אותי מולם, את מפנקת אותם, איך שהם נרדמים את נכנסת למיטה, אין לי עם מי לדבר.

 

נשמע מוכר? אני רוצה להוסיף עוד צד

 

הצד שלהם, של הילדים שלכם

אז ככה נראת זוגיות? ככה נראית אהבה? למה הם לא מדברים? על מה אמא כועסת? למה אבא עצבני? ומתי זה יתפוצץ?

​

על מה ההרצאה?

הזוגיות היא אכן אחד המגרשים הבוערים בהורות שלנו - כל אחד מאיתנו הגיע מרקע אחר, כל אחד מאיתנו דמיין קצת אחרת וכל אחד מאיתנו מתמודד בצורה שונה.

יש את מה שמקפיץ אותו ואת מה שמקפיץ אותה, יש את הפנקס שרושם ויש את האמוציות שמתפרצות או מושתקות. ויש את הילדים, שרואים ושומעים ולומדים, שמרגישים הכל גם כשהם לא הקהל שבמגרש.

 

נדבר עלייך ועליך ועליהם - נדבר על איך עושים את זה אחרת ואיך ממקדים את האנרגיות שלנו במה שחשוב באמת. איך בונים ביחד את התמונה ההיא שאז מזמן דמיינתם. נדבר על החוזה הזוגי ועל הפתיחה המחודשת שלו עם כל שינוי במשפחה ונדבר על איך רבים, אבל איך רבים נכון.